אחוות לוחמים בע"מ ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בעמ

החלטה

מונחת בפניי בקשה למתן אורכה להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא (כב' הרשם, כתוארו אז, פלקס) מיום 09.02.2011 (להלן:"פסק הדין"). כנגד המבקשים, הוגשה בלשכת הוצאה לפועל תביעה לסכום קצוב על סך של 42,889 ₪ (להלן:"התביעה"). המבקשים הגישו התנגדות לביצוע התביעה. בפסק דין, נדחתה ההתנגדות, על הסף, מהטעם שלא נמצאה הגנה אפשרית, נוכח טענותיהם הכלליות והסתמיות של המבקשים ומשאלה, לא נתמכו בתצהיר, כדין. בקשת המבקשים לביטול פסק הדין, שהוגשה לבית המשפט קמא, נדחתה, מהטעם שטענותיהם הינן ערעוריות במהותן.

בנסיבות אלו הוגשה הבקשה דנא להארכת המועד.

דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא הינה כי הנטל על המבקש להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת ההליך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כידוע, המבחן של "טעם מיוחד" נועד לאזן כראוי בין האינטרסים של מבקש הארכה, למיצוי זכותו להשיג על פסק דין או החלטה שניתנה בעניינו, וכן להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין אינטרס המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכות ההליכים וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור (ככל שמשך האיחור משמעותי יותר, כך נדרש טעם כבד יותר להצדקת האיחור). עוד יש לשקול את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור. ככלל, "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום ציפייתו הסבירה של מבקש הארכה. לפיכך נקבע, כי טעות או אי ידיעת הדין, אין בהן כדי להקים טעם מיוחד להארכת המועד (בש"א 8794/09 בלום נ' א.פ (באר-שבע) סחר תעשייה ושיווק בע"מ, פורסם בנבו, 15.11.09; בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה רשל"צ נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209). לפיכך, טעות (שבדין), לעניין טיב הליכי התקיפה של החלטה שיפוטית איננה מהווה, כשלעצמה, טעם מיוחד להארכת מועד, או הצדקה לאיחור בהגשת בקשת רשות ערעור (בש"א 187/02 רפאל טהלר נ' אריה וייס, פורסם בנבו 28.1.2002), הגם שנקבע כי "... אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת המועד" (רע"א 9073/01 יהודית פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, פורסם בנבו, 29.1.2002. לשון אחר, יש לשקול את מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על פסק הדין, וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך (בע"מ 2205/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם בנבו, 22.4.2009).

בענייננו, הגם שלכאורה אינטרס המשיבה לסופיות ההליכים לא נפגע באופן ממשי, נוכח הגשת הבקשה לביטול פסק הדין, בבית משפט קמא (אף שלכאורה גם זו הוגשה באיחור, בש"א 5925/01 יחזקאל נסימי נ' הודיה מושב עובדים והתיישבות שיתופית בע"מ, פורסם בנבו, 12.8.2001), אין בשיקול זה לעצמו, כדי להכיר בטעות המבקשים בדין, כטעם מיוחד, שכן בנסיבות העניין, יש ליתן משקל, לסיכויים הלכאוריים הקלושים של ההליך המטים את הכף לעבר דחיית הבקשה, שהרי "... ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעלי הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו" (בש"א 5636/06 נפתלי שר נ' שלומי גפן , פורסם בנבו, 23.8.2006).

בענייננו, סיכויי המבקשים נחזים להיות קלושים ומשכך, בשים לב למשך האיחור והעדר טעם מוצדק, אין מנוס אלא מלדחות את הבקשה.

משלא התבקשה תגובת המשיבה, לא יעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"א, 26 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

משה בר-עם, רשם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: